<h1>ספר החינוך מצוה תקי"ד</h1>
<h2>דף סה.</h2>
שלא לשאול ידעוני, והענין הזה הוא שמשים המכשף עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו, ואותו העצם מדבר על ידי כשפיו, וזאת החיה ששמה ידוע ראיתי בספר מן הגאונים שהיא גדלה בחבל גדול שיוצא מן הארץ כעין חבל הקשואין והדלועין וצורתו כצורת אדם בכל דבר בפנים וגוף וידים ורגלים ומטבורו מחובר לחבל, ואין כל בריה יכולה ליקרב אליה כמלוא החבל לפי שהיא רועה סביבותיה כמלוא החבל וטורפת כל מה שיכולה להשיג, וכשבאין לצודה מורין בחצים אל החבל עד שנפסק והיא מתה מיד, ובירושלמי דכלאים [פ"ח ה"ד] אמרו זכרונם לברכה בפירוש כי עם אבני השדה בריתך [איוב ה'] בר נש דטור הוא, והוא חיי מן טבוריה, אי פסיק טבוריה לא חיי. שורש המצוה זו וכל ענינה בדיניה ובחיובה כענין מצות אוב שכתבנו בסמוך [מצוה תקי"ג].
